הגננת המנגנת
הגיל הרך –רבים יסכימו, זירה מוזנחת מהרבה בחינות, חלקה כל כך משמעותית בחיינו כחברה, אך לעולם אינה מקבלת את המקום המגיע לה. המעון והגן הינם תחנה ראשונה ומשמעותית בחייו של אדם להתנהלות בעולם, היציאה הראשונה של האנשים הקטנים אל מרחבי העולם, והלמידה של החוקים החברתיים הראשונים. האחריות שיש על הצוות החינוכי האמון על טיפול וחינוך הילדים הרכים היא אדירה. הגננות והצוות החינוכי של הגן נתונות לעומסים רבים בעבודתן, כל כך הרבה מתגלגל לפתחן הטיפול והחינוך המצריכים תשומת לב מרבית מצד הצוותים החינוכיים ולא תמיד מאפשרות להן להתפנות לאחד מתפקידן המשמעותי כמנהיגות מוזיקליות.
ומה הן רואות לאורך השנים? כיצד הן חוות את ילדינו? גננות רבות נתקלות בקושי ביצירת קשב בקרב הילדים במליאות הגן, בשל טווחי הקשב הקצרים שיש בעידן המסכים, קשיי התנהגות קשיים רגשיים וקושי בהפנמת גבולות.
"אין לי קול"- משפט שאני שומעת לא מעט מגננות, אחת הפגיעות המשמעותית בקרב גננות הינה פגיעה במיתרי הקול, הלחץ והעומס בחייה של גננת והשימוש האינטנסיבי בקול לאורך היום עושים את שלהם, גננות מצטרדות לא מעט ובכך שוחקות את קולן.
גננות, מטפלות, צוותים חינוכיים, מנהלות מרכזי חינוך לגיל הרך,
הדף הזה מיועד לכן!
מי כמוכן יודעת עד כמה רב הוא העומס ועד כמה יש צורך בחיזוק אנשי הצוות של הגן המחנכים את ילדינו. עבודת הקצב יכולה לייצר תרבות של סדר וארגון בגן בקרב הצוות החינוכי והילדים ולחלחל לרבדים רבים של עשייה בגן החל מהמליאות ועד ליצירת מעברים, והשראה למשחק ותקשורת מיטבית בקרב ילדי הגן באמצעות כלי הקשה.
"אין לי חוש קצב" "אני זייפנית" זו תפיסה שגויה של גננות וצוותי חינוך רבים, לגבי הפקת המוזיקה- וגם לגבי יכולתן האמיתיות, גננות וצוותים חינוכיים בגיל הרך הם הראשונים להגיש ולתווך את העולם דרך המוזיקה, מגיע להן שנחזק אותן כמבצעות מוזיקליות, היודעות לעשות שימוש מושכל בקצב בגן ולהוביל תרבות מוזיקלית לאורך היום בגן. במקום שהגננת תאמר שקט- התוף ידבר במקומה, הילדים ילמדו לגלות ערנות לסימנים מוסכמים בגן, וייהנו מליווי רתמי ומלודי של שירים מה שיקפיץ את הביצועים המוזיקליים ויפתח למידה פעילה בגן המופקת באמצעות נגינה בכלי הקשה ושירת רבים. עבודת הקצב בגן תתבסס כשפה ותקל גם על הצוות בארגון ואיסוף הילדים.
הפתרון – חיזוק הגננות והצוות החינוכי כמבצעות מוזיקליות
זוכרים את התוף המסורתי של הגננת? עדיין ניתן לראות גננות שמשתמשות בכלי נגינה לצורך איסוף הילדים. אך רוב הגננות התרחקו ממוזיקה חיה והן נשענות על המוזיקה המושמעת. אני מאמינה שאם ניתן לגננות מגוון כלי נגינה ממגוון עולמות מוזיקליים, נלמד אותן טכניקות בסיסיות של כל כלי, הדבר יפתח אצלן את הרצון והמוטיבציה לעשות בהם שימוש בגן.
חישבו על כך, כמה נוכחות יש למוזיקה כשהיא מתנגנת אל מול עינינו ואוזנינו, כמה משמעותית יכולה להיות גננת שמנגנת במגוון של כלי הקשה בגן, לצורך איסוף הילדים, יצירת מעברים מפעילות לפעילות, וליווי השירה שלה ושל הילדים בכלי נגינה שונים ומיוחדים. כמה רגישות מוזיקלית וחברתית יכול גן שכזה לייצר בקרב הילדים הצוות ואף ההורים. בכוחן של הגננת והצוות החינוכי לייצר עבודה רגשית התנהגותית באמצעות הקצב.
הגן במובנים רבים בנוי במודל המזכיר שבט והגננת והצוות החינוכי נחרטים בלבבות ילדינו כדמות משמעותית ביותר. הגן הינו מרחב שנותן המון מקום למוזיקה, וככול שהצוות יעמיק בהגשת המוזיקה הזו לילדים, הדבר יחלחל לעומקים ורבדים רבים רגשיים נפשיים קוגניטיביים בחיי הגן וכמובן יוסיף לבניית אקלים מאפשר ונעים.
על כן אני מציעה פתרון של חיזוק הגננת והצוות החינוכי כמבצעות מוזיקליות בכלי הקשה, בנגינה ובשירה.
מטרת "הגננת המנגנת" לחשוף את הגננות והצוותים החינוכיים, למגוון שימוש בכלי הקשה וכילים פשוטים מתרבויות שונות , לחזק אותה כמבצעת מוזיקלית ולסייע לה להטמיע ערכים שונים באמצעות המוזיקה.
אודות
נעים מאוד, שמי ענבר אופק דן, ואני מחנכת מוזיקלית בסביבות שונות בחינוך המיוחד ובגיל הרך. בעלת תואר ראשון בחינוך מוזיקלי, תעודת הוראה בחינוך מיוחד, ותלמידת תואר שני בתרפיה במוזיקה. בילדותי גדלתי בחדר המשפחתון בבית, ובעברי עבדתי כמטפלת בגנים קיבוציים בגיל הרך.
לאורך שנותיי בחינוך (מעל 20 שנה…) אני עדה להשפעת הקצב והמוזיקה על נפשם של תלמידיי בגנים ובבתי הספר. הקמתי ויזמתי פרויקט תיפוף חברתי המסייע בשילוב ילדים המתמודדים עם קשיי התנהגות בקהילה, כמו כן, אני מקיימת הפעלות בקצב למגוון אוכלוסיות בחינוך המיוחד ובגיל הרך.
המרחב המיוחד הזה של עבודה משותפת סביב הקצב עם אוכלוסיות שונות פתח לי צוהר ללמידה מתמדת של עולמות הקצב והנפש ומה שביניהם.